בטיול שערכנו במדינת וושינגטון ביוני 2007 ביקרנו גם באתר הלאומי סיינט-הלנס. בעוד שרוב התיירים מגיעים לפארק מהכניסה המערבית שלו, היוצאת מהכביש המהיר I-5, אנחנו בחרנו להיכנס לפארק רק בכניסות הדרומית והמזרחית. הסיבה לבחירה זו היתה הרצון לנסוע בכבישים צדדיים ואיטיים, קרוב לטבע. נוסף לכך זה קיצר את הדרך לעבר ריינר שהיה מתוכנן ליום הבא. בבחירה זאת ויתרנו על מרכזי המבקרים המצויים בצד המערבי, שכפי שהבנתי, מציגים שפע סרטים והמחשות ויזואליות של ההתפרצות. כמו כן מהכניסה המערבית ישנה תצפית טובה יותר לתוך לוע ההר.זו היתה בחירה מוצלחת מאוד עבורנו. את הלילה שלפני עשינו ב-Cougar. משם נסענו בבוקר לכניסה הדרומית, למערת הלבה Ape Cave. המערה באורך ק"מ בערך וכדי לצעוד בה יש להצטייד בפנסים. הביקור שם ארך כשעתיים. משם המשכנו לאורך כבישים 90 ו-25 לעבר הכניסה המזרחית. זה היה יום מעונן וגשום לפרקים, אבל הנופים של אגם Swift, היערות והנחלים בדרך היו נהדרים. בדרך עצרנו בנקודות תצפית שונות וגם פגשנו חיות בר.
בעליה ל-Windy Ridge חזינו בהרס הרב שהותירה ההתפרצות, באגמי הלבה שהתקשו, ביער המתחדש ומדי פעם גם ההר עצמו הגיח מבין העננים (כפי שניתן לראות בתמונה). מספר ק"מ לפני Windy Ridge ישנה מסעדה קטנה וחנות מזכרות, שם פינקנו את הצנרת עם מרק חם. את היום סיימנו ב-Randle שמצפון.האזור אינו מיושב, כך שמומלץ להגיע עם מספיק דלק, אוכל ומים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה