קפיטול ריף

במקומות כתיקונם זה היה מהווה מקום עליה לרגל למיליוני תיירים. אבל כשאתה בכיתה אחת, עם פארקים כמו ציון, ברייס וארצ`ס, קצת קשה להתבלט. אז למרות שקפיטול-ריף אינו "הכי" לפי שום פרמטר, אפשר למצוא בו הרבה ממה שיש אצל שכניו. מי שאוהב טיולי מדבר, עם קניונים צרים, צוקים, עמודי אבן, קשתות ועוד – כל אלה יש בשפע בקפיטול ריף. אנחנו בילינו שם יומיים ועשינו רק חלק קטן. להלן המסקנות...

אם יש לכם רק זמן קצוב, הנהיגה על כביש 24 שחוצה את השמורה ממזרח למערב היא יפה מאוד. בצד המזרחי הכביש מתפתל בתוך קניון, עם צוקים אדומים ופסגות אבן לבנות שנראות כמו הכיפה של בנין הקפיטול (ומכאן השם). אפשר להאריך את הטיול הרכוב בנסיעה דרומה ממרכז המבקרים בדרך הנופית לאורך הצוק שמעטר את מערב הפארק.

הליכה קלה ויפה יש ב-Grand Wash – ק"מ וחצי (מישוריים) לכל כיוון בתוך קניון מתפתל. מאחר וזה מסלול הלוך חזור, אפשר ל"חתוך" בכל רגע, אבל מומלץ מאוד להגיע ל-Narrows – קטע של הקניון בו הוא צר עד כדי 5-6 מטר ו-200-300 מטר עומק (בתמונה). בצידו המערבי של הקניון, בכניסה מהצד של הדרך הנופית ישנו מסלול אתגרי יותר ומדהים ביופיו העולה ל-Cassidy Arch, זאת עליה של 300 מטר והמסלול כולו לוקח כשעתיים וחצי. למי שכוחו במותניו – מומלץ בחום (אבל עדיף בבוקר כשעוד קריר...). אפשר לשלב את שני המסלולים לטיול יום של 4-5 שעות.

מצפון לכביש 24 יש מסלול קצר עם מעט עליה בתחילתו המוביל ל-Hickman Bridge. אפשר גם להאריך את הדרך עם מסלול של מספר ק"מ העולה לאורך קו המצוק. משני המסלולים אפשר ליהנות מתצפית יפה על ה-Capitol Dome ושאר הכיפות שמעטרות את הפארק.

בצד המערבי של הפארק יש מסלול יפה שעולה ל-Chimney Rock – עמוד מדהים ש"שולט" על העמק ממערב. מהעמוד אפשר להתרשם גם מהכביש. המסלול המלא הוא מעט ארוך. אנחנו עשינו רק חלק ממנו כאשר עלינו עד לנקודת תצפית על הסלע ועל הצוקים של צפון מערב הפארק.

כמו שאר הפארקים באיזור, הכי מומלץ להגיע לכאן באביב או בסתיו, כאשר הטמפרטורות נוחות. מומלץ גם לתכנן לטייל בבוקר כאשר עוד קריר. בקפיטול ריף אין דמי כניסה, אם כי לדרך הנופית יש לשלם 5$. למי שמגיע לכאן, מומלץ גם להיכנס ל-Goblin Valley הנמצא כשעה מזרחה.

בעיירה Torrey הסמוכה ישנם עשרות מוטלים ומלונות ומספר מסעדות.

המקום הכי קסום ביוטה

בדרך מפארק קפיטול-ריף מזרחה, ישנו פארק בשם Goblin Valley. זהו פארק מדינה קטן מאוד והרבה פחות ידוע בהשוואה לפארקים הלאומיים, אך בעיני זהו אחד המקומות היפים ביוטה ובודאי הקסום שבניהם...

האטרקציה המרכזית בפארק היא עמק הגובלינים עצמו. זהו עמק קטן בקוטר של מספר קילומטרים. העמק כולו זרוע בפסלי אבן אדומים בצורת פטריות, או אם תרצו גובלינים. המקום נראה כמו תפאורה של סרט פנטזיה וכך גם מגיבים אליו המטיילים - ילדים ומבוגרים כאחד. בניגוד לפסלי הענק בברייס, כאן הכל בגודל אנושי. גובהן של הפטריות נע בין מטר לשניים שלושה מטרים. המטיילים פשוט משוטטים בין הפסלים, ילדים מטפסים עליהם והמבוגרים לא מספיקים לצלם. ככל שמתרחקים מהחניון, העמק נעשה פחות מישורי והפסלים נעשים צפופים יותר וגבוהים יותר וניתן למצוא מחילות בתוכם.


הטיול במקום הוא קל מאוד ולא מצריך כושר מיוחד. חניון המכוניות נמצא ממש מעל העמק כך שגם נכים יכולים לחזות בשדה הפטריות. ליד החניון נבנתה סככה עם שולחנות פיקניק הצופה לעמק עצמו. אנחנו בילינו בעמק עצמו כשעה ובודאי ששעה עד שעתיים מספיקים כדי ליהנות מהמקום ולחוות את נופיו. שעתיים שתזכרו הרבה זמן אחרי.

רגע... איפה אמרת שזה?

הפארק נמצא מערבית לכביש 24 בקטע שבין I70 ל-Hanksville. מכביש 24 יש פניה לכביש גישה שיביא אתכם אחרי כ15-20 דקות נסיעה לכניסה לפארק. הפארק מרוחק כ-4 שעות נסיעה מסולט לייק סיטי וכשעתיים ממואב. הכניסה עולה (נכון ל-2007) 6$ לרכב.

Temple Square

סולט לייק סיטי היא בירת יוטה ומרכזה הרוחני של הדת המורמונית (או בשמה הרשמי The church of Jesus Christ of Latter Day Saints). המקדש בסולט לייק סיטי הוא הראשון מבין יותר ממאה מקדשים מורמונים בעולם. מי שטייל מעט באירופה הקלאסית עשוי שלא להתרשם עמוקות מהמבנה עצמו. אכן הוא לא "בליגה" של הקתדראלות הגדולות שתמצאו כמעט בכל עיר באיטליה או בצרפת. מה גם שהכניסה למקדש עצמו אסורה. עם זאת, מתחם המקדש הוא בהחלט יפה ומושקע. הנקיון, הגינון, הפסלים, המזרקות, הכל מעוצב בצורה מאד יפה ומעוררת הערכה. בקיצור, הביקור במקדש הוא בהחלט חוויה מעניינת למי שמבקש ללמוד מעט על הדת המורמונית ועל ההיסטוריה שלה או למי שמחפש גיוון.

במתחם המקדש נערכים סיורים מודרכים בחינם כמעט בכל שעה ביום. הסיור הוא מעט שטחי וזאת בעיקר משום שהוא מודרך ע"י צעירות בנות 19-20, שאמנם מעבירות את התכנים בצורה מאד ברורה וקולחת, אבל השכלתן לרוב די מוגבלת לתכנים הספציפיים של הסיור. דבר נוסף שצריך לקחת בחשבון זה שחלק מתכני הסיור הם בגדר פעילות מיסיונרית. ולמי ששני אלה לא מפריעים, אז זה סיור נחמד ולא נורא ארוך. אפשר גם לוותר ולסייר לבד במרכזי המבקרים שבמתחם.

במשכן (Tabernacle) נערכת מדי יום ראשון בבוקר הופעה של המקהלה המורמונית (Mormon Tabernacle Choir). מדובר במקהלה של יותר מ-300 גברים ונשים בלווי של עוגב ולעתים גם תזמורת שלמה. זאת חוויה מוסיקלית מהנה ביותר! ההופעה מתחילה ב-9:30 (כדאי להגיע לפחות רבע שעה מראש) ונמשכת חצי שעה. בימי חמישי בערב נערכת חזרה פתוחה לקהל שזה תחליף לדבר האמיתי. במהלך השבוע יש לעתים חזרות פתוחות לקהל של נגן העוגב. במהלך הקיץ המקהלה יוצאת לעתים לסיבוב הופעות של מספר שבועות, כך שכדאי לברר מראש.

Antelope Island State Park

הדרך הטובה ביותר לראות את ימת המלח הגדולה שביוטה, היא לבקר באי אנטילופ. זהו הגדול מבין האיים שבימה וכל שטחו מהווה פארק מדינה. כביש רחב ונח מחבר את האי עם היבשה שממזרח לימה, כך שההגעה לשם פשוטה וקלה.

מי שזמנו קצר יחסית, יכול להסתפק בעצירה לתצפיות לאורך הגשר היבשתי ולעשות סיבוב בכבישים שבחלקו הצפוני של האי. יש שם גם מסלול הליכה קצר שעולה על גבעה בשם Buffalo Point. משם יש תצפית יפה מאד אל צפון מערב הימה, האיים האחרים ואל חלקו הדרומי של האי אנטילופ. בימים בהירים, וללא רוח, מי הימה מהווים מראה מושלמת ורכסי ההרים המושלגים שממזרח משתקפים בה.

מאוד מומלץ, לנסוע גם בכביש שיורד דרומה לאור החוף המזרחי של האי לעבר Fielding Garr Ranch. גם כי זו דרך יפה ולאורכה מספר נקודות עצירה לתצפית. וגם כי בחלק זה של האי מסתובבים עדרים של מאות ביזונים. ב-Ranch יש מתחם עם שולחנות פיקניק ואפשר משם גם לצאת לטיולים רגליים באי (אם כי נדרש לבקש אישור במשרד בטרם יוצאים לשטח). אנחנו טיילנו משם לראש אחת הפסגות באי, ובדרך עדר של ביזונים חצה את הדרך.

ביקור באי יארך בין שעתיים למספר שעות. הכניסה עולה (נכון ל-2008) 9$ לרכב. יש לקחת בחשבון שברוב חלקי האי אין מים זורמים, דלק, אוכל וכדומה. בקיץ מומלץ להגיע מוקדם ולהקדים את החום. באביב, זהו אופציה טובה מאד ליהנות מהטבע באזור זה, כאשר בהרים מסלולי ההליכה עדיין מכוסים שלג. מומלץ להצטייד בדוחה יתושים, שבתקופות מסוימות די פעילים שם.

בסה"כ מדובר במקום קטן ויפה ומומלץ למי שנמצא באזור סולט לייק סיטי למספר ימים או למי שמבקש לגוון את הטיול שלו – זה בהחלט לא נוף עוצר נשימה, אבל גם לא משהו שרואים כל יום.

הקניון השחור

כרבע שעה מזרחית ל-Mentrose שבדרום מערב קולורדו נמצא הפארק הלאומי Black Cnyon of the Gunnison. מיקומו, הרחק מכל עיר גדולה ומנתיבי התיור הרגילים, עושה אותו למעט לא אטרקטיבי. אבל למי שכבר מגיע מצפים מראות עוצרי נשימה, שלא נופלים בעוצמתם מאלה של ציון או ברייס.

הסיפור כאן הוא די פשוט – נהר הגניסון חצב לו ערוץ בלב הסלע האפור\שחור תוך שהוא יורד מאות מטרים עד להשתלבותו עם הקולורדו, כמה עשרות קילומטרים צפונית לשמורה. זהו קניון צר באופן יוצא דופן ובמקומות מסוימים נראית הגדה שממול כקיר אנכי בגובה של 500 מטר. עיקר הביקור בפארק הוא נסיעה בכביש לאורך הגדה וגיחות לנקודות התצפית השונות אשר נותנות עוד ועוד זוויות לצפות בפלא. ישנם גם מסלולי הליכה בפארק, אך מפאת תלילות הקניון, אין ממש מסלולים היורדים לתוך הקניון עצמו. על אף תלילותו ועל אף מאות המטרים המפרידים בין המטיילים לנהר, ניתן ברוב המקומות לראות את הנהר עצמו – ולא רק לראות! עוצמת הזרימה היא כה חזקה שגם שומעים את הנהר. אגב, גם בעיירה Delta היושבת על גדות הגניסון, כמה עשרות ק"מ משם, כאשר הוא כבר זורם במישור, ניתן להבחין בקצב הזרימה הלא אופייני של הנהר.

כמו לירדן, גם לגניסון שתי גדות. אמנם ישנה גישה לשתיהן, אבל הדרומית היא המפותחת יותר מבחינה תיירותית ופתוחה כל ימות השנה (הצפונית רק בקיץ). מומלץ להקדיש בין חצי יום ליום שלם לביקור בפארק זה. מומלץ גם לצלם הרבה ולהתכונן להתאכזב מהתמונות – מה לעשות, יש מקומות שאת עוצמתם לא ניתן לתפוס בתמונה.

שיני המסור

בקיץ 2008, במהלך טיול במדינת איידהו, היינו יומיים ב- Sawtooth National Recreation Area. מדובר בפארק רחב מימדים, שמרבית שטחו הרים, יערות, אגמים וערוצים זורמים. במובנים רבים, אין לפארק זה "מה לחדש". כלומר, הנופים שם דומים מאד באופיים וביופיים לאתרים אחרים לאורך הרוקיס האמריקאים כמו הגרנד טיטון או הנופים של הרוקיס בקולורדו ובצפון יוטה. המקום גם פחות מפותח מבחינה תיירותית ביחס לפארקים לאומיים. מלבד הכביש הראשי שחוצה את הפארק, אין כמעט כבישי נוף או כבישים סלולים בכלל בפארק. מצד שני למי שחולף באזור ויש לו יום יומיים פנויים בכיס, שווה בהחלט להכנס. להלן תיאור הביקור שלנו שם:

לפארק הגענו מדרום על כביש 75 ונכנסנו למרכז המבקרים לקבלת מפות והמלצות. משם המשכנו מערבה עד למעבר Galena. הנופים בדרך פסטורליים, אבל העיקר מתגלה אחרי המעבר, כאשר רכס ה-Sawtooth והעמק של נהר הסלמון מתגלה. המשכנו עם הכביש צפונה. למרגלות הרכס יש מספר אגמים יפים ומומלץ לסטות מהכביש ולטייל לידם. אנחנו יצאנו לטיול רגלי בחורש שליד אגם Petit.

אח"כ סטינו לכיוון ה-Redfish Lake. זהו האתר הכי פופולארי בפארק. לחוף האגם יש כל מיני אטרקציות. שכרנו סירת פדאלים ופידלנו לנו מעט על האגם. יש גם קיאקים, חופי רחצה, אוכל (איך לא) וכל זה לנוף הפסגות המשוננות של ההרים הנישאים כמעט 2,000 מטר מעל האגם. יש שם גם אפשרות לקחת שייט שחוצה את האגם שיביא אתכם לנקודת מוצא לטיולים בהרים. אנחנו לא הספקנו. את הלילה עשינו בעיירה Stanley הסמוכה.

למחרת יצאנו לטיול רגלי ל-Sawtooth Lake. מדובר בטיול למטיבי לכת שנכנס עמוק ללב ההרים ומגיע לאגם. מדובר ב-8 ק"מ לכל כיוון עם עליה של יותר מ-500 מטר. למי שמסוגל זה מומלץ בחום. לא רק שמראה האגם הוא מהמם, אלא שגם הדרך עצמה יפה והנוף משתנה כמעט כל צעד שעושים.

אח"כ נסענו לתצפית קצרה על ה-Stanley Lake ואת סופו של היום בילינו בנסיעה מזרחה על כביש 75 היוצא מהפארק. הכביש נוסע בתוך הקניון של נהר הסלמון. בתחילתו הנופים הם ירוקים ומיוערים, אך ככל שיורדים בגובה הנוף נהיה צחיח יותר ולבסוף מצאנו את עצמנו במדבר צחיח לחלוטין. קונטרסט גמור לנופים שעזבנו שעה קודם. בדיעבד קצת הצטערנו שלא היה לנו יותר זמן לקטע דרך זו, אך בכל זאת גם כמה עצירות בנקודות תצפית זה משהו.

כמו מקומות אחרים בצפון מערב, העונה הטובה לטייל כאן היא בקיץ, מיוני ועד ספטמבר. למי שמתכנן טיולים רגליים יותר רציניים יש לקחת בחשבון שגם ביולי עוד ייתכן שלג שיכסה את השבילים בהרים.

רובע פרימונט בסיאטל

איפה עדיין עומד בגאון פסל ענק של לנין? ברור – ברובע פרימונט (Fremont) בסיאטל! הרובע נמצא מעט צפונית לדאונטאון של סיאטל, צפון מערבית ל-lake union. למי שמגיע לרובע מצפה מפגש עם מבחר פסלי חוצות נועזים ומשעשעים. זה רחוק מלהיות אומנות מודרנית מתוחכמת, אבל גם לא סתם קיטצ'. לכל פסל או מייצג יש סיפור מעניין מאחוריו. יש שם שלד של טיל אמיתי שבמקום להישלח לחלל הוא נצבע בצבעים אחרים והוצמד לפינתו של בית. יש תחנת רכבת ישנה ובה פסלי אנשים המחכים לרכבת (שלעולם לא תגיע). וכמובן – יש את לנין, פסל מתכת אותנטי שנמצא זרוק אי שם במזרח אירופה של אחרי הקומוניזם והובא לסיאטל. רבים מן הסתם טענו ש"איך אפשר?!" וש"לא יעלה על הדעת!". אבל הפסל השתקע, התרגל לסביבה והיא אליו.

הטופ של הביקור בפרימונט היה ללא ספק "הטרול של פרימונט". זהו פסל בטון ענק של טרול, אשר ידו האחת אוחזת מכונית פולסווגן חיפושית (אמיתית). הטרול מתגורר מתחת לגשר אורורה, עליו עובר הכביש המהיר. המקום מוצל ויש בו גם ספסלים וניתן לשבת לנח בו במהלך הטיול הרגלי.

שעה, שעה וחצי הספיקה לנו לסיבוב נינוח בין הפסלים והמייצגים. לפני כן, ישבנו בבית קפה נחמד לפתוח את היום, ונראה היה שגם מסעדות לא חסרות שם. היה זה יום ראשון וזכינו גם ליהנות משוק שהחל לפעול בשעות הצהרים המוקדמות (אינני יודע האם זה רק בימי ראשון) בחלק המערבי של הרובע.

הצ'ופצ'יק של מדינת וושינגטון

את הסיכום הזה כתבה אשתי:

בצ'ופצ'יק הכי צפון מערבי של חצי האי אולימפיק בוושינגטון, שוכן לו מקום קסום באמת. חצי יער גשם, חצי צוק ניצב מול אוקיינוס סוער וחצי שמורה אינדיאנית של ציידי ליויתנים (כן אני מודעת שמדובר פה כבר באחד וחצי... אבל השלם גדול מסכום חלקיו).

ביום גשום ואפרורי עשינו את דרכינו על כביש 112 מערבה מ-clallam bay ל-neah bay. הגיבורים: אני בעלי והורי בעלי. בדרך, לקול הפצרותיו של חמי, ירדנו לרציף לראות שחפים ו-bald eagles עפים מעל הסירות. מדי פעם הוא צעק "תראו את כלבי הים מגיחים מבין הגלים". אני לא ראיתי שום דבר, אבל בעלי ואביו התלהבו כמו שני ילדים (שראו כלב ים). ב-neah bay עצרנו במוזיאון המקומי שמתאר את חייהם של שבט ה-makah האינדיאני. היו שם קיאקים וכלי צייד ששימשו אותם לצוד ליויתנים, אריות ים ושאר שוכני מעמקים. המוזיאון (והעובדים בו) מתאר כיצד האדם הלבן כבש את אדמותיהם ודחק את מנהגיהם ומסורותיהם עד שכמעט העלימם כליל.

כשיצאנו, השמים עוד לא התבהרו, אבל החלטנו להמשיך ולהגיע ל-cape flattery, להלן הצ'ופצ'יק. בעלי נהג את הרכב השכור לאורך כ4 מייל של כביש סלול ועוד כ4 מייל של כביש בתהליכי סלילה שאז נראה יותר כמו גבינה שויצרית מרוב בורות וחורים. אבל הרי לחזור לאחור אי אפשר... הגענו למגרש חניה ולאחר הליכה של כחצי מייל בדרך בוצית ביער (הלכו המכנסיים הלבנות שהבאתי) הגענו לשרשרת נקודות תצפית שהנוף מהן עוצר נשימה. מגיעים לראש צוק שנופל ישירות לים שבתוכו נישאים להם עמודי סלע (שהתנתקו מהיבשת) הניצבים איתן מול שצף הגלים. ובתוך הסערה הזאת, מעוף השחפים והקורמורנים השוכנים שם במאות דרך קבע נוסך בך מין שלוה.

הביקור שלנו שם היה ביוני 2007. בינתיים נראה שסלילת הכביש הושלמה. הנה איזכור נוסף של המקום בסיכום היפה של תמי.

הכניסה המזרחית לסיינט הלנס

בטיול שערכנו במדינת וושינגטון ביוני 2007 ביקרנו גם באתר הלאומי סיינט-הלנס. בעוד שרוב התיירים מגיעים לפארק מהכניסה המערבית שלו, היוצאת מהכביש המהיר I-5, אנחנו בחרנו להיכנס לפארק רק בכניסות הדרומית והמזרחית. הסיבה לבחירה זו היתה הרצון לנסוע בכבישים צדדיים ואיטיים, קרוב לטבע. נוסף לכך זה קיצר את הדרך לעבר ריינר שהיה מתוכנן ליום הבא. בבחירה זאת ויתרנו על מרכזי המבקרים המצויים בצד המערבי, שכפי שהבנתי, מציגים שפע סרטים והמחשות ויזואליות של ההתפרצות. כמו כן מהכניסה המערבית ישנה תצפית טובה יותר לתוך לוע ההר.

זו היתה בחירה מוצלחת מאוד עבורנו. את הלילה שלפני עשינו ב-Cougar. משם נסענו בבוקר לכניסה הדרומית, למערת הלבה Ape Cave. המערה באורך ק"מ בערך וכדי לצעוד בה יש להצטייד בפנסים. הביקור שם ארך כשעתיים. משם המשכנו לאורך כבישים 90 ו-25 לעבר הכניסה המזרחית. זה היה יום מעונן וגשום לפרקים, אבל הנופים של אגם Swift, היערות והנחלים בדרך היו נהדרים. בדרך עצרנו בנקודות תצפית שונות וגם פגשנו חיות בר.

בעליה ל-Windy Ridge חזינו בהרס הרב שהותירה ההתפרצות, באגמי הלבה שהתקשו, ביער המתחדש ומדי פעם גם ההר עצמו הגיח מבין העננים (כפי שניתן לראות בתמונה). מספר ק"מ לפני Windy Ridge ישנה מסעדה קטנה וחנות מזכרות, שם פינקנו את הצנרת עם מרק חם. את היום סיימנו ב-Randle שמצפון.

האזור אינו מיושב, כך שמומלץ להגיע עם מספיק דלק, אוכל ומים

שייט בקרייטר לייק

בספט' 2007 ביקרנו ב-Crater Lake שבאורגון. קיבלנו המלצה מבעלת המלון שבו שהינו ערב קודם, לעשות שייט באגם. זאת היתה המלצת זהב!

 

קרייטר לייק הוא פשוט מקום מיוחד. זהו אגם סגור שנוצר בתוך לע של הר געש לאחר התפרצותו, לפני כ-7,000 שנה. הקרקע בתחתית הלע נאטמה ומי גשם ושלג יצרו אגם. למרות שהוא קטן מהכנרת שלנו, זהו מקווה המים העמוק ביותר בצפון אמריקה ומימיו הם הצלולים ביותר. בקיצור, לא מקרה שעשו מזה פארק לאומי. מסביב לאגם נבנה כביש נופי עם נקודות תצפית כל כמה מאות מטרים. אלה מאפשרות לצפות בפלא מכל זוית אפשרית כמעט...

כמעט... כי הכביש הנופי נמצא גבוה מעל האגם. בין הכביש לאגם מפריד מצוק של יותר מ-200 מ'. בצידו הצפוני של האגם נסלל השביל היחיד שמאפשר ירידה אל שפת האגם ושם גם נבנה רציף שממנו יוצא שייט על האגם. השייט מאפשר לראות את האגם "מבפנים" ולהתרשם מגודלו, מצלילות מימיו ומהצוקים המקיפים אותו. את השייט מלווה מדריך שמסביר על האגם, ועל התופעות האקולוגיות השונות שניתן למצוא בו.

השייט מקיף את ה-Wizard Island – האי הגדול במרכז האגם, שהוא בעצם הר געש בפני עצמו שנוצר מהתפרצויות משנה לאחר היווצרות האגם. בחלק מהשיוטים, ישנה אפשרות לרדת באי למספר שעות, שבמהלכן אפשר לטייל לפסגת ההר. אנו עשינו זאת. חוויה מיוחדת במינה, להיות רק 20 אנשים, לבד, באי באמצע האגם.

השייט הוא אטרקציה די מבוקשת ולא ניתן להזמין כרטיסים מראש. הכרטיסים נמכרים בחניה של ה-Cleetwood Cove סמוך לשביל היורד לאגם. לכן, צריך לקום מוקדם מאד ולבא לעמוד בתור (ובקור). כמו כן, יש לקחת בחשבון שהירידה לאגם היא על שביל שיורד 200 וקצת מטר וזו גם הדרך היחידה לעלות. זהו שביל אספלט נח, אבל בכ"ז עליה.

פרטים מאתר הפארק

Pinnacles National Monument

הביטו בצוקי האבן המוזרים שבתמונות. עכשיו נסו לנחש איפה זה... נכנעים... טוב לא נחזיק אתכם במתח... התמונות צולמו ב-Pinnacles National Monument, כשעה דרום מזרחית למונטריי, קליפורניה. בלב הגבעות שבין החוף לעמק המרכזי יש איזור קטן ובו עמודי אבן, סלעים, וצוקים בצורות וצבעים מיוחדים במינם. את המקום אנו חבים לתהליכים וולקניים שייצרו את הסלעים לפני מיליוני שנים, לשחיקה האיטית של המים, וכמובן לממשלת ארה"ב שהכריזה על המקום כאתר לאומי כבר ב-1908 ומגינה על הנוף והחי בו לטובת חובבי הטבע והטיולים.

בניגוד להרבה פארקים לאומיים, כאן אין כביש נופי או נקודות תצפית. מי שלא מתכנן טיולים רגליים או לפחות טיולים קצרים, יכול בשקט לוותר על ההגעה למקום זה. אבל למי שרוצה ויכול לטייל, מחכה מבחר מסלולי הליכה בדרגות קושי שונות. מומלץ במיוחד לעשות את אחד המסלולים שעולים לראש הרכס. אנחנו עשינו את ה-Condor Gulch & High Peaks trail – מסלול של 8 ק"מ שלקח לנו כ-3.5 שעות. בתחילה עולים לאורך אחת השלוחות לראש הרכס. העלייה היא יפה, אך היופי האמיתי מגיע כשמגיעים למעלה. שם הולכים לאורך מספר קילומטרים בתוך "גן של פסלים", מוקפים בעמודי אבן בגבהים שונים, צוקים ונקודות תצפית נהדרות לצוקים היותר רחוקים של הפארק ולגבעות שמסביב. המסלול אינו קל, אך גם לא קשה באופן יוצא דופן. לחובבי הז'אנר, יש בפארק גם מספר מסלולים הכוללים מעבר במערות – יש להצטייד בפנסים. יש גם מסלולים קלים של חצי שעה או מעט יותר ללא עליות. כמו בכל פארק אחר, גם כאן פוגשים הרבה חיות בר. כבר בכניסה לפארק פגשנו מספר צבאים, בחניה חלף לידנו קאיוטי וכאשר טיילנו בראש הרכס דאו מעלינו עשרות קונדורים.

לפארק שתי כניסות, ממזרח וממערב ואין כביש המחבר ביניהן. הצד המזרחי הוא המפותח יותר ויש בו מרכז מבקרים והיצע רב יותר של מסלולים. המסלול שתיארתי לעיל יוצא משם. הכניסה המערבית היא הנגישה יותר, מאחר והיא קרובה מאוד לכביש המהיר 101. היינו גם בצד המערבי ויצאנו לטיול קצר ויפה באזור ה-Balconies. מדובר במסלול קצר וללא עליות או ירידות, לפחות בחלקו הראשון ואפשר דרכו לקבל טעימה מנופי הפארק. ישנם גם מסלולי הליכה היוצאים מהצד המערבי ועולים לראש הרכס. לכן, נראה לי שההבדל בין הצדדים לא משמעותי במיוחד כדי להצדיק את הנסיעה הארוכה לכניסה המזרחית, אם הדבר לא מסתדר.

לפי מדריכי הטיולים, התקופה הטובה ביותר להגיע למקום היא בעונות המעבר, אך גם בחורף אפשר ליהנות שם, אם תופסים יום של מזג רגוע. אנחנו הגענו לשם בסוף ספטמבר ובתחילת דצמבר. בספטמבר היה נעים. בדצמבר היה קריר, אך לא ברמה שלא נעים לטייל. אף שהמקום הוא לא בליגה של פארקים כמו ברייס או ציון, זה בהחלט מקום מיוחד. הקרבה לסן-פרנסיסקו וכביש 1 עושה את המקום לאופציה למי שמטייל באזור ורוצה לטעום קצת מנופי המדבר הפראי של המערב מבלי לנסוע עד יוטה או אריזונה. הכניסה לפארק עולה 5$ (נכון לסתיו של 2007) וחינם לבעלי מנוי של הפארקים הלאומיים.

Big Basin Redwood State Park

הנה מקום קטן ויפה בקטע שבין מונטריי לסן-פרנסיסקו: Big Basin Redwood State Park. עצי הרדווד מילאו פעם את כל קו החוף של צפון קליפורניה. היום אפשר לראות את המעט ששרדו, במספר שמורות, בעיקר בפינה הצפונית של קליפורניה. פארק זה הוא הגדול ביותר מבין פארקי הרדווד שבאזור סן-פרנסיסקו.

על כביש 1 צפונית לסנטה קרוז פנינו לכביש 9 שנוסע צפונה לעבר boulder creek ומשם מערבה על כביש 236 הנכנס לפארק עצמו. זו נסיעה איטית ומפותלת, אבל יפה מאוד וגם לא ארוכה במיוחד – תוך פחות משעה הגענו לפארק. חנינו ליד מרכז המבקרים ויצאנו לטייל. בפארק יש מבחר יפה של מסלולי הליכה באורכים שונים. אנחנו, בהמלצת הריינג'רית, עשינו את ה-dool trail – סיבוב של 5 ק"מ בערך, קל יחסית, ללא עליות או ירידות רציניות. הדרך עוברת בלב חורש צפוף, עם הרבה מאוד שיחים, שרכים, מוס... בקיצור הרבה ירוק בעיניים. כמובן, היו גם עצי רדווד ענקיים לכל אורך המסלול. ראינו שם תופעות שונות של התפתחות היער, כמו עצים נפולים שחורש חדש צומח על הגויה שלהם, או עצי רדווד שצמחו באלכסון, אולי כדי להשיג לעצמם פיסת שמיים.

הטיול ארך שעתיים ואחריו המשכנו עם כביש 236 צפון מזרחה, חזרה עד השתלבותו מחדש עם כביש 9. בקטע זה הכביש הוא צר ואיטי. מרגע שעולים על כביש 9 הנסיעה היא קלה יותר. שם אפשר להמשיך לפי השילוט לעבר אחד הכבישים המהירים לסן-פרנסיסקו. הקטע הצפוני של ה-9 עובר דרך פארק מדינה נוסף (castle rock) בו לא עצרנו, מלבד בנקודות תצפית.

המעבר בפארק הוא חינם, אך על חניה יש לשלם 6$ לרכב. התשלום נעשה במרכז המבקרים. ניתן גם לקנות מפת שבילים של הפארק ב-3$.

הרי היואינטה, צפון יוטה

מה עשינו ב-4 ביולי, אתם שואלים? נסענו לטייל בהרי היואינטה (Uinta). נסענו בכביש 150 מ-Kamas שביוטה ל-Evanston שבוויומינג. כביש זה הוא היחיד שממש נכנס ללב הרכס ומאפשר הצצה לנופיו: ליערות העד, לאגמים, לפסגות החשופות ולערוצים הזורמים שבעמקים. הנה תקציר הטיול שעשינו לאורך כביש זה...

לעיירה Kamas הגענו מכיוון פארק סיטי. שם מתחיל הכביש. הכביש נוסע בתוך הקניון של נהר הפרובו. הנופים כבר מהתחלה הם יפים ופסטורליים. עצרנו פה ושם לראות את הזרימה בערוץ הנחל. אחרי כמה מיילים הגענו ל-Provo river falls. לאורך קטע של כמה מאות מטרים, הנהר עובר סדרה של מפלים, כל אחד יפה יותר מהשני. יש חניה מסודרת קרוב וההליכה לאורך שביל המפלים קלה מאד. משם הכביש מטפס עד קרוב ל-3,000 מעל פני הים. לאורך הכביש יש יערות ועשרות אגמים ומבחר שבילי הליכה. הכביש ממשיך לטפס ומגיע למעבר ההרים Bald Mountain. יש שם מספר נקודות תצפית מדהימות על האזור כולו ולמי שמחפש טיול יותר אתגרי יכול לנסות לעלות לפסגת ההר. אנחנו נסינו, אבל הפסגה כולה עוד היתה מכוסה שלג והחל ממקום מסוים השביל היה חסום. ממעבר ההרים הכביש יורד לעבר Mirror Lake – ללא ספק האתר היפה ביותר וגם הכי פופולארי לאורך כביש זה (לכן הכביש גם נקרא Mirror lake scenic byway). האגם יושב בעמק יפה, מוקף ביער ובפסגות המושלגות של הרי היואינטה. אנחנו עשינו מסלול הליכה קל ויפה מסביב לאגם. אחרי ה-Mirror lake יש עוד מספר ק"מ נופיים, עם נקודות תצפית יפות. אח"כ הכביש יורד והנוף נהיה מישורי וצחיח יותר. אבל במראה האחורית עדיין יכולתי לראות את הפסגות המושלגות של היואינטה באופק.

אז מה עוד אפשר לספר... הכביש נפתח לתיירים בד"כ סביב תחילת עד אמצע יוני, בהתאם להפשרת השלגים. בעיני זו גם העונה הטובה לבקר שם, כאשר שלג עדיין מעטר את הפסגות והזרימה בערוצים בשיאה. בגלל הגובה הרב (3,250 מטר במעבר ההרים) הטמפ' שם נוחות מאד גם בקיץ ואפילו קריר. לנו היה 15-20 מעלות רוב היום ואפילו גשם קל מדי פעם. הכניסה לאזור עלתה 6$ לרכב (חינם לבעלי מנוי שנתי של הפארקים הלאומיים). בכניסה מקבלים מפת שבילים ונקודות עניין לאורך הכביש. מלונות או מוטלים אין, אבל יש הרבה חניוני קמפינג.