ציון בחורף

בת דודה שלי באה לבקר אותנו לשבועיים של תחילת מרץ. היו לנו כל מיני תכניות לטיול ארוך לדרום יוטה להראות לה קצת מנפלאות ארצנו. אבל מכל מיני סיבות נאלצנו בסוף להסתפק במסגרת זמן של שלושה ימים. ולאיפה ניסע? כמובן לפארק ציון!

בציון ביקרתי כבר רבות, כמעט בכל העונות, כולל ביקור אחד בחורף לפני שנתיים. לא היה נראה שיהיה לפארק הרבה לחדש. אבל צריך הרי לתת לאורחת את הטוב ביותר, לא? לפארק היו תכניות אחרות...

יום שני ה-8 במרץ

יצאנו מהבית ונסענו דרומה. היה יום קר ומעונן. הראות במהלך הנסיעה לא היתה משהו. היתה לי תחושה שנגיע לפארק ובמקום צוקים נראה עננים. אבל כשהגענו לספרינגדייל ונכנסנו לפארק התגלה משהו שלא צפיתי לו בכלל... הצוקים זרמו, פשוטו כמשמעו. כמעט מכל חריץ בצוקים נפלו מפלי מים של עשרות ולעתים מאות מטרים. מעל ה-Weeping Rock זרם מפל ממש ממול לסלע עצמו. ב-River Side Walk היו מספר מפלים שהגבוה בהם היה להערכתי של 200 מטר. באותו היום פארק ציון היה יוסמיטי. את ראשי הצוקים עיטר עדיין שלג שנותר מסופות קודמות.

הסיבה לחגיגה הזו, היה החורף המושלג במיוחד שעבר על דרום יוטה השנה. במקומות מסויימים כמויות השלג היו כפול מהממוצע ויותר.

יצאנו לטיול רגלי ב-Emerald Pools. המפלים התחתונים זרמו בשצף. המפל העליון זרם כה חזק שקשה היה בכלל להתקרב לבריכה עצמה. גשם קל ירד מדי פעם והעצים את החוויה.

לפנות ערב הגשם פסק וממש לפני השקיעה יצאה השמש והאירה את הצוקים מעל ספרינגדייל...

אף שהיינו רק 4 שעות בפארק ולא הספקנו הרבה, היה יפה. חוץ מזה, הרי תמיד יש את מחר. אמנם היתה תחזית לגשם, אבל באנו עם ביגוד מתאים. הלכנו לישון בתחושה שמחר נחזור שוב אל אותו הפארק. לפארק היו תכניות אחרות...

יום שלישי ה-9 במרץ


פקחתי עין תורנית ב-8 ומיד נגשתי לחלון לבדוק האם החל כבר הגשם שחזו לנו... אבל לא, לא ירד גשם כי אם שלג. הדשא של המלון היה מכוסה כולו והשלג ירד במרץ. עד 10:00 כבר היו יותר מעשרה ס"מ של שלג על הקרקע. הכל היה לבן מסביב.

לא היה נראה שיצא משהו מהיום הזה... ואז לפתע חלה הפוגה קלה והצוקים שמסביב לספרינגדייל הופיעו מולנו...

בשלב זה גם נראה היה שהכביש הראשי פונה מעט. ניקיתי את השלג מהאוטו ונסענו אל הפארק באיטיות מירבית. הפארק כולו היה מכוסה בשלג. הפארק בלבן היה פשוט מראה סוריאליסטי. הצוקים היו אדומים וחשופים, אבל המורדות והעצים והשיחים היו כולם לבנים לבנים.

ברחבה של מרכז המבקרים עומד לו תבליט של הפארק. גם הוא באופן מייצג התכסה בשלג...

במרכז המבקרים הוסבר לנו שהכביש פונה ע"י המפלסות של הפארק ושבשלב זה בטוח לנסוע שם. אז נכנסנו שוב לפארק שעזבנו יום קודם ועצרנו שוב באותן הנקודות. חלפו פחות מ-24 שעות וזה היה עולם אחר. בוויפינג רוק שאתמול זרם למולו מפל זרמו כעת שני מפלים. בריבר סייד ווק השלג כיסה את גדות הנהר. הלכנו על המדרכה המושלגת לאורך הנהר. שלג קל ירד עלינו כל העת, אבל החוויה היתה יוצאת דופן.

בדרך חזרה עצרנו קצת להתחמם בלודג'. השלג בינתיים התחזק והראות לא היתה משהו. בשלב זה הבנו שעם כל היופי, יש מעט מאד מה לעשות בציון כשיורד שלג. אז החלטנו שאולי אפשר להתחיל לחזור. בררתי את מצב הכבישים במרכז המבקרים ובסביבות 2:30 יצאנו חזרה לכיוון סולט לייק סיטי

היתה לי תקווה שאולי נעבור גם בכניסה הצפונית של הפארק לראות את הקולוב בשלג. אבל בכניסה שם הסבירו לנו שהכביש סגור ויש עליו עשרות ס"מ של שלג.

אז המשכנו. השלג פסק ותקווה נוספת שצצה היתה שאולי נצליח להגיע הביתה עוד באותו הערב. אבל כעבור שעה של נסיעה נכנסנו שוב לשלג שכפה נהיגה איטית ביותר. משראיתי מכוניות שהחליקו לצד הדרך הבנתי שאולי עדיף שגם אנחנו נעצור ולא נבדוק את גבולות הסבלנות של מזג האויר. עצרנו ללינה בעיירה פילמור ואת שארית הדרך לסולט לייק סיטי עשינו למחרת.

תמונה אחרונה לסיום מליד הלודג'...

 

יוטה ואריזונה - אפריל 2010

את הטיול הזה תכננו הרבה זמן, אבל בלי מועד מדוייק לביצוע. היעדים העיקריים של הטיול היו לייק פאוול והגרנד קניון בהם טרם היינו. מעבר לזה רצינו לעשות טיול פרידה מדרום יוטה, אותה נעזוב בעוד מספר שבועות. בסופו של דבר נפל הפור על השבוע השני של אפריל וכך כמעט מהיום למחר יצאנו לדרך.

יום ד', ה-7 באפריל - קצת נוסטלגיה...

יצאנו בבוקר מהבית בדרכנו ליעד הראשון - פארק ציון. טוב... שם כבר היינו מספר פעמים בעבר. אבל תמיד נעים להזכר. הגענו לשם אחה"צ, עשינו טיול קצר לאורך הנהר, עצרנו בלודג' ובעוד נקודה או שתיים וסגרנו את היום במוטל בספרינגדייל. השמש של השקיעה צבעה את הצוקים בזהב. אין כמו פארק ציון.

יום ה', ה-8 באפריל - כתונת פסים

חצינו את פארק ציון מזרחה. היה קשה להפרד. החלק המזרחי של ציון מצטיין בתצורות סלע מיוחדות. בעיקר העין נמשכת לסלעים המפוספסים בשלל צבעים.

אחרי שעתיים התנתקנו לבסוף והמשכנו לעבר פארק הדיונות - Coral Pink Sand Dunes. דיונות במדבר!! לא יאמן!! היה יום חם ובהיר. הורדנו נעליים ויצאנו לטיול יחפים, נותנים לכפות הרגליים לשקוע בחול החם. הדיונות משתרעות על שטח גדול ובכל מקום בו לא דרכה כף רגלו של מישהו החול חלק חלק, עם פסים פסים שציירה עליו הרוח. משם המשכנו לכיוון פייג'.

בגלל ההריון של אשתי, הוחלט שנוסעים בדרכי עפר, רק אם הנהג הוא חברמן. לכן החלטנו שנלך לקניון אנטילופ התחתון שאליו מגיעים עם הרכב בדרך עפר קצרצרה. היתה בחירה מוצלחת מאד בהקשר זה. מקום יפהפה שלצערי מנוהל ע"י חבורת פושטקים שהתנהגותם פגמה בהנאה שלנו מהמקום. אבל לא פגמה ביופי. התמונות מדברות בעד עצמן. הסלע האדום הצבוע פסים פסים פשוט לא נותן מנוח לעין.

סגרנו את היום על גלידה בפייג'.

יום ו', ה-9 באפריל - מעבר לקשת

עוד יום קודם הזמנו שייט בלייק פאוול. החלטנו ללכת על כל הקופה והזמנו שייט של 6 שעות שמגיע ל-Rainbow Bridge - אחד הגשרים הטבעיים הגדולים בעולם. היה יום בהיר בלי ענן בשמים. הצוקים האדירים מסביב לאגם השתקפו במים כמו במראה.

ככל שנכנסנו לתוך האגם, הוא נעשה צר יותר והצוקים גבוהים ודרמטיים יותר. אחרי כמעט שעתיים של שייט, הספינה פנתה לתוך אחד הנקיקים הקטנים של הקניון ובכל סיבוב היתה תחושה שמשהו גדול מחכה מעבר לפינה. לבסוף עגנו ואחרי 20 דקות הליכה הדבר הגדול התגלה. אי אפשר להסביר כמה זה גדול... (אולי האנשים בקדמת הגשר יעזרו) 

בחזרה הספינה עצרה לחניית ביניים במרינה ב-Dangling Rope. גם שם אכלנו גלידה.

יום ש' ה-10 באפריל - הוא גדול

יצאנו מוקדם לעבר הגרנד קניון. העצירה הראשונה להיום היתה ב-Little Colorado Canyon. קניון פוטוגני ולא קטן בכלל (וכמו המפלצת ברחוב סומסום, הקניון הסביר לנו ש"לא! אני קטן... אבא שלי גדול...").

משם המשכנו לאבא שלו. לרדת לתוך הקניון לא יכולנו במצבנו הנוכחי, אז הסתפקנו בנקודות התצפית השונות ובהליכה של כמה ק"מ לאורך גדת הקניון באיזור ה-Hermit Trail. מה אגיד... קשה להשאר אדישים למול הגודל של הקניון הזה. וכל נקודת תצפית מרגשת מחדש.

לפנות ערב נפרדנו מהגרנד (כן, בשלב זה כבר הרגשנו בנח לקרוא לו בשמו הפרטי) ונסענו ללינה ב-Tuba City.


יש להודות שהפארק הזה לא מאורגן מי יודע מה לפי ההתרשמות שלנו. מערכת השאטלים עבדה באופן די מסורבל ואיטי. השאטלים היו עמוסים עד אפס מקום, כך שההתניידות בפארק נעשתה לא נעימה במיוחד. אחרי שהתרגלנו למערכת הנהדרת שפועלת בפארק ציון, זו היתה אכזבה.




יום א' ה-11 באפריל - היו כאן לפנינו


התכנית לאותו היום היתה להתחיל ב-Navajo National Monument. זהו פארק בו שרידים ארכאולוגיים בני מאות שנים, טרם הגעת האדם הלבן. אבל עוד יום קודם תפס את עיניינו שלט לצד הכביש ובו כתוב "Dinosaur Tracks". במלון ראינו גם תמונה מהמקום והחלטנו שצריך לברר. אז חזרנו 5 דקות מערבה מ-Tuba City, ושם לצד הדרך היו כמה אינדיאנים מקומיים עם כמה פחונים ולצידם סלע חשוף ובו טבועות עשרות עקבות של דינוזאורים. נחמד.

המשכנו, כאמור, ל-Navajo National Monument. מלבד הארכאולוגיה, זהו גם קניון אדום יפה מאד. מזכיר במידת מה את הסנאו קניון בדרום יוטה. הלכנו שם לתצפית על השרידים הארכאולוגיים (להגיע אליהם ממש לא היה ניתן) ועוד מסלול קצר ליהנות מהנוף והמשכנו בדרכנו למוניומנט ואלי.

גם במוניומנט ואלי הביקור שלנו היה ברמת ההתרשמות בלבד. לנסוע בדרך העפר שנכנסת לפארק לא רצינו, אז הסתפקנו בתצפיות שמאיזור מרכז המבקרים וכמובן בנסיעה בכביש 163 שהיא בלי קשר חוויה בפני עצמה. אכלנו שם גלידה...

בדרך ללינה בבלנדינג עצרנו לתצפית ב-Goosenecks. תצפית מדהימה על קטע של נהר הסן-חואן בו הקניון שלו עושה מספר פיתולים. תצורת הסלע והצבעים שם שונים בתכלית מכל מה שראינו בדרום יוטה לפני כן.

יום ב' ה-12 באפריל - סוגרים מעגל


למעשה, היום האחרון לטיול. החלטנו לנסוע בכביש של דרום יוטה שטרם נסענו בו - כביש 95. התחנה הראשונה היה ה-Natural Bridges National Monument. פארק קטן במרכזו קניון לבן מפותל ויפה ו-3 גשרים טבעיים. עצרנו לתצפית על הראשון וירדנו למפגש יותר קרוב עם שני האחרים.

משם המשכנו על כביש 95 צפונה מערבה לעבר Hite. זהו הקטע שבו הכביש חוצה את הקולורדו ובנקודה זו גם מתחיל לייק פאוול. שם, לאורך כמה ק"מ הכביש עובר בנופים שלא מצאתי את הסופרלטיבים לתאר אותם. אולי אומר שפשוט יפה שם. גם הרוח שנשבה באותו היום והאובך שהיא הביאה לא פגעו ביופי. לצערי, מלבד תצפית מסודרת אחת, לא היו עצירות מסודרות לצד הדרך. אבל לא התאפקנו ועצרנו בשוליים מספר פעמים.

המשכנו על הכביש צפונה. הדרך הוסיפה להיות יפה ומגוונת. קניונים אדומים, הרים מושלגים ומדבר צחיח וכל זה בשעה של נסיעה. המשכנו ללינה בגרין ריבר, לא לפני שעצרנו בהנקסוויל... לאכול גלידה.

למחרת נסענו את יתרת הדרך עד לביתנו בסולט לייק סיטי.