רדווד פארק היה הפתעה נעימה עבורנו. ידענו שאנחנו באים לראות עצים גבוהים, אבל הפארק הציע הרבה הרבה יותר.
אז ראשית כמה מילות הסבר: הרדווד (Coast redwood) הוא האח הגבוה והרזה של עץ הסקויה. עצי רודווד נישאים לגובה של מעל 100 מ' ואחדים אף מעל 110, מה שעושה אותם לעצים הגבוהים בעולם. עם זאת, בסיס העץ של הרדווד הוא צר יותר משל אחיו השמנגוץ ומגיע "רק" ל-5-6 מטר קוטר אצל עצים ותיקים (לעומת 10 ויותר אצל הסקויה). הרדוודס גדלים טבעית רק לאורך רצועת החוף של צפון קליפורניה, מאזור מונטריי ועד הגבול עם אורגון. במהלך המאה ה-19, הרדוודס סבלו מכריתה מסיבית וכמעט שנכחדו. ארגוני הגנת טבע עסקו מראשית המאה ה-20 במניעת כריתה והפיכת החרושות שנותרו לשמורות טבע. הפארק הלאומי רדווד מאגד כמה מחורשות אלו. במפות, הפארק נראה מעט מבלבל, שכן הוא מורכב טלאים, טלאים משלושה פארקי מדינה וכן שטחים של פארק לאומי שמחברים את הכל לרצף אחד ארוך. מרכזי המבקרים מכל מקום, מספקים מפה והדרכה לכל שטחי הפארק, כולל פארקי המדינה.
- שיגעת אותי עם הסטטיסטיקה שלך! תכלס – איפה רואים את העצים?
המקום המרשים ביותר בעיני לראות את העצים, היה ב-Stout Grove שבפארק Jedediah Smith. לחרושה מגיעים בדרך עפר (במצב מצוין, אבל צר מלהכיל קרוואנים). בחורשה יש מסלול הליכה מעגלי בו ניתן לטייל בין הענקים וליהנות מחברתם. דרך העפר עצמה, חוצה את פארק המדינה ורובה עובר בלב חורשת הרדוודס. דרומה משם בתחום של פארק המדינה Prairie Creek יש כביש נופי יפה הנוסע בלב חורשת רדוודס אחרת. קרוב לקצהו הדרומי של הכביש יש כניסה למסלול קצר בו ניתן לראות את Big Tree – מהגדולים שבעצי הרדווד, עם בסיס בקוטר 7 מטרים. למי שזה לא מספיק, יכול גם לטייל בחורשת Lady Bird Johnson שנמצאת בחלק הדרומי של הפארק. אלה מכל מקום החורשות בהן אנחנו טיילנו, ויש גם אחרות.
- טוב חאלאס עם העצים! אמרת שיש עוד דברים בפארק, לא?
ראשית, חווית הטיול בחורשות אינה רק בגלל העצים. אזור החוף של צפון קליפורניה מקבל הרבה מאוד גשם כל השנה והרבה לחות מהערפל ששורר שם כמעט מדי יום. תנאים אלה יצרו באזור מעין יער גשם, עם המון שרכים, מוס, עצים שגדלים על עצים אחרים וכו'. מי שהיה באולימפיק ונהנה, ייהנה מאוד גם כאן. זה דומה, אבל בהחלט לא שידור חוזר (אולי פרק נוסף בסדרה). מבחינתנו השיא היה הטיול ב-Fern Canyon – קניון צר בעומק כמה עשרות מטרים שקירותיו מכוסים שרכים. בקניון זורם נחל שקט ועליו גשרי עץ פש
וטים לנוחיות המטיילים (בתמונה). הטיול הוא קצר יחסית וללא עליות או ירידות משמעותיות. כדי להגיע למקום יש לנסוע 8 מייל בדרך עפר, שהיא טובה מאוד בעיקרה, אך עם מספר נקודות לא סימפטיות. בדרך יש תחנת תשלום של פארק המדינה (6$ לרכב). כל אלה, אסור שימנעו מכם להגיע לפינת חמד זאת.
- ומה לגבי הים?
הפארק יושב לאורך החוף וכמו בהרבה מקומות אחרים בצפון מערב, אפשר לראות גם שם צוקים שנופלים למים, סלעים בים (Sea stacks) וגלים נשברים עליהם וכמובן עופות ים. בעיקר נהנינו מעצירה בחוף של Wilson Creek וכן מהתצפית שמצפון לה. עוד מקום יפה היה ה-Klamath River Overlook – צוק הנישא 200 מטר מעל הים וממנו יש תצפית יפה על החוף ועל שפך הנהר. לדברי הריינג'רית במרכז המבקרים, ניתן לראות משם לוויתנים, גם בקיץ. אנחנו לא ראינו.
- וחיות אחרות ראיתם?
ודאי! בדרום פארק Prairie Creek יש נקודה בה ראינו אֶלקים. לאורך החוף ראינו שחפים ומיני עופות ימיים. סנאים, צ'יפמנקס ועורבים – זה כמובן חלק מהפק"ל של כל פארק לאומי. כנראה שגם דובים שחורים מסתובבים שם, אבל לא יצא להם לפגוש אותנו.
- אז מה בשורה התחתונה?
בקיצור, למי שמגיע לצפון קליפורניה – בהחלט שווה לשלב פארק זה במסלול. אנחנו היינו שם יום מלא (מ-10 עד 6 בערך) שגם בדיעבד נראה לי כהקצאת הזמן הראויה למקום (למי שלא מתכנן טיול רגלי ארוך או חייב להתייחד עם כל רדווד ורדווד). הפארק הוא ללא תשלום, אם כי בחלק מפארקי המדינה יש תשלום על כניסה לחלק שלהם.
אז ראשית כמה מילות הסבר: הרדווד (Coast redwood) הוא האח הגבוה והרזה של עץ הסקויה. עצי רודווד נישאים לגובה של מעל 100 מ' ואחדים אף מעל 110, מה שעושה אותם לעצים הגבוהים בעולם. עם זאת, בסיס העץ של הרדווד הוא צר יותר משל אחיו השמנגוץ ומגיע "רק" ל-5-6 מטר קוטר אצל עצים ותיקים (לעומת 10 ויותר אצל הסקויה). הרדוודס גדלים טבעית רק לאורך רצועת החוף של צפון קליפורניה, מאזור מונטריי ועד הגבול עם אורגון. במהלך המאה ה-19, הרדוודס סבלו מכריתה מסיבית וכמעט שנכחדו. ארגוני הגנת טבע עסקו מראשית המאה ה-20 במניעת כריתה והפיכת החרושות שנותרו לשמורות טבע. הפארק הלאומי רדווד מאגד כמה מחורשות אלו. במפות, הפארק נראה מעט מבלבל, שכן הוא מורכב טלאים, טלאים משלושה פארקי מדינה וכן שטחים של פארק לאומי שמחברים את הכל לרצף אחד ארוך. מרכזי המבקרים מכל מקום, מספקים מפה והדרכה לכל שטחי הפארק, כולל פארקי המדינה.
- שיגעת אותי עם הסטטיסטיקה שלך! תכלס – איפה רואים את העצים?
המקום המרשים ביותר בעיני לראות את העצים, היה ב-Stout Grove שבפארק Jedediah Smith. לחרושה מגיעים בדרך עפר (במצב מצוין, אבל צר מלהכיל קרוואנים). בחורשה יש מסלול הליכה מעגלי בו ניתן לטייל בין הענקים וליהנות מחברתם. דרך העפר עצמה, חוצה את פארק המדינה ורובה עובר בלב חורשת הרדוודס. דרומה משם בתחום של פארק המדינה Prairie Creek יש כביש נופי יפה הנוסע בלב חורשת רדוודס אחרת. קרוב לקצהו הדרומי של הכביש יש כניסה למסלול קצר בו ניתן לראות את Big Tree – מהגדולים שבעצי הרדווד, עם בסיס בקוטר 7 מטרים. למי שזה לא מספיק, יכול גם לטייל בחורשת Lady Bird Johnson שנמצאת בחלק הדרומי של הפארק. אלה מכל מקום החורשות בהן אנחנו טיילנו, ויש גם אחרות.
- טוב חאלאס עם העצים! אמרת שיש עוד דברים בפארק, לא?
ראשית, חווית הטיול בחורשות אינה רק בגלל העצים. אזור החוף של צפון קליפורניה מקבל הרבה מאוד גשם כל השנה והרבה לחות מהערפל ששורר שם כמעט מדי יום. תנאים אלה יצרו באזור מעין יער גשם, עם המון שרכים, מוס, עצים שגדלים על עצים אחרים וכו'. מי שהיה באולימפיק ונהנה, ייהנה מאוד גם כאן. זה דומה, אבל בהחלט לא שידור חוזר (אולי פרק נוסף בסדרה). מבחינתנו השיא היה הטיול ב-Fern Canyon – קניון צר בעומק כמה עשרות מטרים שקירותיו מכוסים שרכים. בקניון זורם נחל שקט ועליו גשרי עץ פש
וטים לנוחיות המטיילים (בתמונה). הטיול הוא קצר יחסית וללא עליות או ירידות משמעותיות. כדי להגיע למקום יש לנסוע 8 מייל בדרך עפר, שהיא טובה מאוד בעיקרה, אך עם מספר נקודות לא סימפטיות. בדרך יש תחנת תשלום של פארק המדינה (6$ לרכב). כל אלה, אסור שימנעו מכם להגיע לפינת חמד זאת.- ומה לגבי הים?
הפארק יושב לאורך החוף וכמו בהרבה מקומות אחרים בצפון מערב, אפשר לראות גם שם צוקים שנופלים למים, סלעים בים (Sea stacks) וגלים נשברים עליהם וכמובן עופות ים. בעיקר נהנינו מעצירה בחוף של Wilson Creek וכן מהתצפית שמצפון לה. עוד מקום יפה היה ה-Klamath River Overlook – צוק הנישא 200 מטר מעל הים וממנו יש תצפית יפה על החוף ועל שפך הנהר. לדברי הריינג'רית במרכז המבקרים, ניתן לראות משם לוויתנים, גם בקיץ. אנחנו לא ראינו.
- וחיות אחרות ראיתם?
ודאי! בדרום פארק Prairie Creek יש נקודה בה ראינו אֶלקים. לאורך החוף ראינו שחפים ומיני עופות ימיים. סנאים, צ'יפמנקס ועורבים – זה כמובן חלק מהפק"ל של כל פארק לאומי. כנראה שגם דובים שחורים מסתובבים שם, אבל לא יצא להם לפגוש אותנו.
- אז מה בשורה התחתונה?
בקיצור, למי שמגיע לצפון קליפורניה – בהחלט שווה לשלב פארק זה במסלול. אנחנו היינו שם יום מלא (מ-10 עד 6 בערך) שגם בדיעבד נראה לי כהקצאת הזמן הראויה למקום (למי שלא מתכנן טיול רגלי ארוך או חייב להתייחד עם כל רדווד ורדווד). הפארק הוא ללא תשלום, אם כי בחלק מפארקי המדינה יש תשלום על כניסה לחלק שלהם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה