רוב המערות נמצאות בדרום הפארק סביב מרכז המבקרים. נייר שמחולק במרכז המבקרים מחלק את המערות לקבוצות לפי דרגות הקושי. לפי המלצת הריינג'רית, התחלנו ב-Mushpot Cave – מערה קלה להליכה שבה הותקנה גם תיאורה מינימלית ותחנות הסבר. עוד מערה נחמדה היתה Sunshine Cave – בשתי נקודות תקרת המערה קרסה ואור חודר למערה וכך ניתן לראות את "ציורי הקיר" שיצרה הלבה (בתמונה). מי שמחפש קצת
אדרנלין, יכול לנסות את המערות היותר קשות. אנחנו נכנסנו ל-Golden Dome Cave. תקרת המערה היא נמוכה מדי פעם, אבל לא זה העיקר... המערה אינה קו ישר אלא בצורת 8. כאשר משוטטים בפנים מבחינים מהר שיש התפצלויות. בתוך המערה קל מאוד לאבד את חוש הכיוון. היו כמה דקות של חרדה (בעיקר מצידי. אשתי יותר הרפתקנית) אבל בסופו של עניין מצאנו את הרוג'ומים שהשארנו בדרך פנימה וכך הדרך החוצה היתה קלה.אם מתכננים להגיע למקום מומלץ מאוד להביא פנסים. אמנם במרכז המבקרים משאילים פנסים (ללא תשלום), אבל שווה שיהיה אחד משלך בכיס. במרכז המבקרים גם מוכרים קסדות פלסטיק. אישית אני מאוד ממליץ לא לחסוך בנושא זה. קל מאוד בתוך המערות לדפוק את הראש קלות בתקרה. כמו כן קריר בתוך המערות, גם בשיא הקיץ.
לטעמי, הנוף בפארק אינו משהו יוצא דופן ביופיו. האזור מזכיר במידת מה את רמת הגולן – מישור צחיח עם צמחיה נמוכה, מעט מאוד חורש והרבה תלים געשיים בגובה של 200-300 מטר מעל פניי השטח. בדרך צפונה
סה"כ היינו בפארק 4 שעות בערך. סיירנו בארבע מערות ובעוד כמה נקודות בפארק ונהנינו מאוד. לא הרבה תיירים מגיעים למקום ובכל זאת ראינו גם מבוגרים וגם משפחות עם ילדים, שנראו די נלהבים מחווית הכניסה למערה. כדי להשאיל פנסים יש להגיע בשעות הפתיחה של מרכז המבקרים. הכניסה לפארק חופשית לבעלי מנוי שנתי של הפארקים הלאומיים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה