יוטה ואריזונה - אפריל 2010

את הטיול הזה תכננו הרבה זמן, אבל בלי מועד מדוייק לביצוע. היעדים העיקריים של הטיול היו לייק פאוול והגרנד קניון בהם טרם היינו. מעבר לזה רצינו לעשות טיול פרידה מדרום יוטה, אותה נעזוב בעוד מספר שבועות. בסופו של דבר נפל הפור על השבוע השני של אפריל וכך כמעט מהיום למחר יצאנו לדרך.

יום ד', ה-7 באפריל - קצת נוסטלגיה...

יצאנו בבוקר מהבית בדרכנו ליעד הראשון - פארק ציון. טוב... שם כבר היינו מספר פעמים בעבר. אבל תמיד נעים להזכר. הגענו לשם אחה"צ, עשינו טיול קצר לאורך הנהר, עצרנו בלודג' ובעוד נקודה או שתיים וסגרנו את היום במוטל בספרינגדייל. השמש של השקיעה צבעה את הצוקים בזהב. אין כמו פארק ציון.

יום ה', ה-8 באפריל - כתונת פסים

חצינו את פארק ציון מזרחה. היה קשה להפרד. החלק המזרחי של ציון מצטיין בתצורות סלע מיוחדות. בעיקר העין נמשכת לסלעים המפוספסים בשלל צבעים.

אחרי שעתיים התנתקנו לבסוף והמשכנו לעבר פארק הדיונות - Coral Pink Sand Dunes. דיונות במדבר!! לא יאמן!! היה יום חם ובהיר. הורדנו נעליים ויצאנו לטיול יחפים, נותנים לכפות הרגליים לשקוע בחול החם. הדיונות משתרעות על שטח גדול ובכל מקום בו לא דרכה כף רגלו של מישהו החול חלק חלק, עם פסים פסים שציירה עליו הרוח. משם המשכנו לכיוון פייג'.

בגלל ההריון של אשתי, הוחלט שנוסעים בדרכי עפר, רק אם הנהג הוא חברמן. לכן החלטנו שנלך לקניון אנטילופ התחתון שאליו מגיעים עם הרכב בדרך עפר קצרצרה. היתה בחירה מוצלחת מאד בהקשר זה. מקום יפהפה שלצערי מנוהל ע"י חבורת פושטקים שהתנהגותם פגמה בהנאה שלנו מהמקום. אבל לא פגמה ביופי. התמונות מדברות בעד עצמן. הסלע האדום הצבוע פסים פסים פשוט לא נותן מנוח לעין.

סגרנו את היום על גלידה בפייג'.

יום ו', ה-9 באפריל - מעבר לקשת

עוד יום קודם הזמנו שייט בלייק פאוול. החלטנו ללכת על כל הקופה והזמנו שייט של 6 שעות שמגיע ל-Rainbow Bridge - אחד הגשרים הטבעיים הגדולים בעולם. היה יום בהיר בלי ענן בשמים. הצוקים האדירים מסביב לאגם השתקפו במים כמו במראה.

ככל שנכנסנו לתוך האגם, הוא נעשה צר יותר והצוקים גבוהים ודרמטיים יותר. אחרי כמעט שעתיים של שייט, הספינה פנתה לתוך אחד הנקיקים הקטנים של הקניון ובכל סיבוב היתה תחושה שמשהו גדול מחכה מעבר לפינה. לבסוף עגנו ואחרי 20 דקות הליכה הדבר הגדול התגלה. אי אפשר להסביר כמה זה גדול... (אולי האנשים בקדמת הגשר יעזרו) 

בחזרה הספינה עצרה לחניית ביניים במרינה ב-Dangling Rope. גם שם אכלנו גלידה.

יום ש' ה-10 באפריל - הוא גדול

יצאנו מוקדם לעבר הגרנד קניון. העצירה הראשונה להיום היתה ב-Little Colorado Canyon. קניון פוטוגני ולא קטן בכלל (וכמו המפלצת ברחוב סומסום, הקניון הסביר לנו ש"לא! אני קטן... אבא שלי גדול...").

משם המשכנו לאבא שלו. לרדת לתוך הקניון לא יכולנו במצבנו הנוכחי, אז הסתפקנו בנקודות התצפית השונות ובהליכה של כמה ק"מ לאורך גדת הקניון באיזור ה-Hermit Trail. מה אגיד... קשה להשאר אדישים למול הגודל של הקניון הזה. וכל נקודת תצפית מרגשת מחדש.

לפנות ערב נפרדנו מהגרנד (כן, בשלב זה כבר הרגשנו בנח לקרוא לו בשמו הפרטי) ונסענו ללינה ב-Tuba City.


יש להודות שהפארק הזה לא מאורגן מי יודע מה לפי ההתרשמות שלנו. מערכת השאטלים עבדה באופן די מסורבל ואיטי. השאטלים היו עמוסים עד אפס מקום, כך שההתניידות בפארק נעשתה לא נעימה במיוחד. אחרי שהתרגלנו למערכת הנהדרת שפועלת בפארק ציון, זו היתה אכזבה.




יום א' ה-11 באפריל - היו כאן לפנינו


התכנית לאותו היום היתה להתחיל ב-Navajo National Monument. זהו פארק בו שרידים ארכאולוגיים בני מאות שנים, טרם הגעת האדם הלבן. אבל עוד יום קודם תפס את עיניינו שלט לצד הכביש ובו כתוב "Dinosaur Tracks". במלון ראינו גם תמונה מהמקום והחלטנו שצריך לברר. אז חזרנו 5 דקות מערבה מ-Tuba City, ושם לצד הדרך היו כמה אינדיאנים מקומיים עם כמה פחונים ולצידם סלע חשוף ובו טבועות עשרות עקבות של דינוזאורים. נחמד.

המשכנו, כאמור, ל-Navajo National Monument. מלבד הארכאולוגיה, זהו גם קניון אדום יפה מאד. מזכיר במידת מה את הסנאו קניון בדרום יוטה. הלכנו שם לתצפית על השרידים הארכאולוגיים (להגיע אליהם ממש לא היה ניתן) ועוד מסלול קצר ליהנות מהנוף והמשכנו בדרכנו למוניומנט ואלי.

גם במוניומנט ואלי הביקור שלנו היה ברמת ההתרשמות בלבד. לנסוע בדרך העפר שנכנסת לפארק לא רצינו, אז הסתפקנו בתצפיות שמאיזור מרכז המבקרים וכמובן בנסיעה בכביש 163 שהיא בלי קשר חוויה בפני עצמה. אכלנו שם גלידה...

בדרך ללינה בבלנדינג עצרנו לתצפית ב-Goosenecks. תצפית מדהימה על קטע של נהר הסן-חואן בו הקניון שלו עושה מספר פיתולים. תצורת הסלע והצבעים שם שונים בתכלית מכל מה שראינו בדרום יוטה לפני כן.

יום ב' ה-12 באפריל - סוגרים מעגל


למעשה, היום האחרון לטיול. החלטנו לנסוע בכביש של דרום יוטה שטרם נסענו בו - כביש 95. התחנה הראשונה היה ה-Natural Bridges National Monument. פארק קטן במרכזו קניון לבן מפותל ויפה ו-3 גשרים טבעיים. עצרנו לתצפית על הראשון וירדנו למפגש יותר קרוב עם שני האחרים.

משם המשכנו על כביש 95 צפונה מערבה לעבר Hite. זהו הקטע שבו הכביש חוצה את הקולורדו ובנקודה זו גם מתחיל לייק פאוול. שם, לאורך כמה ק"מ הכביש עובר בנופים שלא מצאתי את הסופרלטיבים לתאר אותם. אולי אומר שפשוט יפה שם. גם הרוח שנשבה באותו היום והאובך שהיא הביאה לא פגעו ביופי. לצערי, מלבד תצפית מסודרת אחת, לא היו עצירות מסודרות לצד הדרך. אבל לא התאפקנו ועצרנו בשוליים מספר פעמים.

המשכנו על הכביש צפונה. הדרך הוסיפה להיות יפה ומגוונת. קניונים אדומים, הרים מושלגים ומדבר צחיח וכל זה בשעה של נסיעה. המשכנו ללינה בגרין ריבר, לא לפני שעצרנו בהנקסוויל... לאכול גלידה.

למחרת נסענו את יתרת הדרך עד לביתנו בסולט לייק סיטי.

קפיטול ריף

במקומות כתיקונם זה היה מהווה מקום עליה לרגל למיליוני תיירים. אבל כשאתה בכיתה אחת, עם פארקים כמו ציון, ברייס וארצ`ס, קצת קשה להתבלט. אז למרות שקפיטול-ריף אינו "הכי" לפי שום פרמטר, אפשר למצוא בו הרבה ממה שיש אצל שכניו. מי שאוהב טיולי מדבר, עם קניונים צרים, צוקים, עמודי אבן, קשתות ועוד – כל אלה יש בשפע בקפיטול ריף. אנחנו בילינו שם יומיים ועשינו רק חלק קטן. להלן המסקנות...

אם יש לכם רק זמן קצוב, הנהיגה על כביש 24 שחוצה את השמורה ממזרח למערב היא יפה מאוד. בצד המזרחי הכביש מתפתל בתוך קניון, עם צוקים אדומים ופסגות אבן לבנות שנראות כמו הכיפה של בנין הקפיטול (ומכאן השם). אפשר להאריך את הטיול הרכוב בנסיעה דרומה ממרכז המבקרים בדרך הנופית לאורך הצוק שמעטר את מערב הפארק.

הליכה קלה ויפה יש ב-Grand Wash – ק"מ וחצי (מישוריים) לכל כיוון בתוך קניון מתפתל. מאחר וזה מסלול הלוך חזור, אפשר ל"חתוך" בכל רגע, אבל מומלץ מאוד להגיע ל-Narrows – קטע של הקניון בו הוא צר עד כדי 5-6 מטר ו-200-300 מטר עומק (בתמונה). בצידו המערבי של הקניון, בכניסה מהצד של הדרך הנופית ישנו מסלול אתגרי יותר ומדהים ביופיו העולה ל-Cassidy Arch, זאת עליה של 300 מטר והמסלול כולו לוקח כשעתיים וחצי. למי שכוחו במותניו – מומלץ בחום (אבל עדיף בבוקר כשעוד קריר...). אפשר לשלב את שני המסלולים לטיול יום של 4-5 שעות.

מצפון לכביש 24 יש מסלול קצר עם מעט עליה בתחילתו המוביל ל-Hickman Bridge. אפשר גם להאריך את הדרך עם מסלול של מספר ק"מ העולה לאורך קו המצוק. משני המסלולים אפשר ליהנות מתצפית יפה על ה-Capitol Dome ושאר הכיפות שמעטרות את הפארק.

בצד המערבי של הפארק יש מסלול יפה שעולה ל-Chimney Rock – עמוד מדהים ש"שולט" על העמק ממערב. מהעמוד אפשר להתרשם גם מהכביש. המסלול המלא הוא מעט ארוך. אנחנו עשינו רק חלק ממנו כאשר עלינו עד לנקודת תצפית על הסלע ועל הצוקים של צפון מערב הפארק.

כמו שאר הפארקים באיזור, הכי מומלץ להגיע לכאן באביב או בסתיו, כאשר הטמפרטורות נוחות. מומלץ גם לתכנן לטייל בבוקר כאשר עוד קריר. בקפיטול ריף אין דמי כניסה, אם כי לדרך הנופית יש לשלם 5$. למי שמגיע לכאן, מומלץ גם להיכנס ל-Goblin Valley הנמצא כשעה מזרחה.

בעיירה Torrey הסמוכה ישנם עשרות מוטלים ומלונות ומספר מסעדות.

המקום הכי קסום ביוטה

בדרך מפארק קפיטול-ריף מזרחה, ישנו פארק בשם Goblin Valley. זהו פארק מדינה קטן מאוד והרבה פחות ידוע בהשוואה לפארקים הלאומיים, אך בעיני זהו אחד המקומות היפים ביוטה ובודאי הקסום שבניהם...

האטרקציה המרכזית בפארק היא עמק הגובלינים עצמו. זהו עמק קטן בקוטר של מספר קילומטרים. העמק כולו זרוע בפסלי אבן אדומים בצורת פטריות, או אם תרצו גובלינים. המקום נראה כמו תפאורה של סרט פנטזיה וכך גם מגיבים אליו המטיילים - ילדים ומבוגרים כאחד. בניגוד לפסלי הענק בברייס, כאן הכל בגודל אנושי. גובהן של הפטריות נע בין מטר לשניים שלושה מטרים. המטיילים פשוט משוטטים בין הפסלים, ילדים מטפסים עליהם והמבוגרים לא מספיקים לצלם. ככל שמתרחקים מהחניון, העמק נעשה פחות מישורי והפסלים נעשים צפופים יותר וגבוהים יותר וניתן למצוא מחילות בתוכם.


הטיול במקום הוא קל מאוד ולא מצריך כושר מיוחד. חניון המכוניות נמצא ממש מעל העמק כך שגם נכים יכולים לחזות בשדה הפטריות. ליד החניון נבנתה סככה עם שולחנות פיקניק הצופה לעמק עצמו. אנחנו בילינו בעמק עצמו כשעה ובודאי ששעה עד שעתיים מספיקים כדי ליהנות מהמקום ולחוות את נופיו. שעתיים שתזכרו הרבה זמן אחרי.

רגע... איפה אמרת שזה?

הפארק נמצא מערבית לכביש 24 בקטע שבין I70 ל-Hanksville. מכביש 24 יש פניה לכביש גישה שיביא אתכם אחרי כ15-20 דקות נסיעה לכניסה לפארק. הפארק מרוחק כ-4 שעות נסיעה מסולט לייק סיטי וכשעתיים ממואב. הכניסה עולה (נכון ל-2007) 6$ לרכב.

Temple Square

סולט לייק סיטי היא בירת יוטה ומרכזה הרוחני של הדת המורמונית (או בשמה הרשמי The church of Jesus Christ of Latter Day Saints). המקדש בסולט לייק סיטי הוא הראשון מבין יותר ממאה מקדשים מורמונים בעולם. מי שטייל מעט באירופה הקלאסית עשוי שלא להתרשם עמוקות מהמבנה עצמו. אכן הוא לא "בליגה" של הקתדראלות הגדולות שתמצאו כמעט בכל עיר באיטליה או בצרפת. מה גם שהכניסה למקדש עצמו אסורה. עם זאת, מתחם המקדש הוא בהחלט יפה ומושקע. הנקיון, הגינון, הפסלים, המזרקות, הכל מעוצב בצורה מאד יפה ומעוררת הערכה. בקיצור, הביקור במקדש הוא בהחלט חוויה מעניינת למי שמבקש ללמוד מעט על הדת המורמונית ועל ההיסטוריה שלה או למי שמחפש גיוון.

במתחם המקדש נערכים סיורים מודרכים בחינם כמעט בכל שעה ביום. הסיור הוא מעט שטחי וזאת בעיקר משום שהוא מודרך ע"י צעירות בנות 19-20, שאמנם מעבירות את התכנים בצורה מאד ברורה וקולחת, אבל השכלתן לרוב די מוגבלת לתכנים הספציפיים של הסיור. דבר נוסף שצריך לקחת בחשבון זה שחלק מתכני הסיור הם בגדר פעילות מיסיונרית. ולמי ששני אלה לא מפריעים, אז זה סיור נחמד ולא נורא ארוך. אפשר גם לוותר ולסייר לבד במרכזי המבקרים שבמתחם.

במשכן (Tabernacle) נערכת מדי יום ראשון בבוקר הופעה של המקהלה המורמונית (Mormon Tabernacle Choir). מדובר במקהלה של יותר מ-300 גברים ונשים בלווי של עוגב ולעתים גם תזמורת שלמה. זאת חוויה מוסיקלית מהנה ביותר! ההופעה מתחילה ב-9:30 (כדאי להגיע לפחות רבע שעה מראש) ונמשכת חצי שעה. בימי חמישי בערב נערכת חזרה פתוחה לקהל שזה תחליף לדבר האמיתי. במהלך השבוע יש לעתים חזרות פתוחות לקהל של נגן העוגב. במהלך הקיץ המקהלה יוצאת לעתים לסיבוב הופעות של מספר שבועות, כך שכדאי לברר מראש.

Antelope Island State Park

הדרך הטובה ביותר לראות את ימת המלח הגדולה שביוטה, היא לבקר באי אנטילופ. זהו הגדול מבין האיים שבימה וכל שטחו מהווה פארק מדינה. כביש רחב ונח מחבר את האי עם היבשה שממזרח לימה, כך שההגעה לשם פשוטה וקלה.

מי שזמנו קצר יחסית, יכול להסתפק בעצירה לתצפיות לאורך הגשר היבשתי ולעשות סיבוב בכבישים שבחלקו הצפוני של האי. יש שם גם מסלול הליכה קצר שעולה על גבעה בשם Buffalo Point. משם יש תצפית יפה מאד אל צפון מערב הימה, האיים האחרים ואל חלקו הדרומי של האי אנטילופ. בימים בהירים, וללא רוח, מי הימה מהווים מראה מושלמת ורכסי ההרים המושלגים שממזרח משתקפים בה.

מאוד מומלץ, לנסוע גם בכביש שיורד דרומה לאור החוף המזרחי של האי לעבר Fielding Garr Ranch. גם כי זו דרך יפה ולאורכה מספר נקודות עצירה לתצפית. וגם כי בחלק זה של האי מסתובבים עדרים של מאות ביזונים. ב-Ranch יש מתחם עם שולחנות פיקניק ואפשר משם גם לצאת לטיולים רגליים באי (אם כי נדרש לבקש אישור במשרד בטרם יוצאים לשטח). אנחנו טיילנו משם לראש אחת הפסגות באי, ובדרך עדר של ביזונים חצה את הדרך.

ביקור באי יארך בין שעתיים למספר שעות. הכניסה עולה (נכון ל-2008) 9$ לרכב. יש לקחת בחשבון שברוב חלקי האי אין מים זורמים, דלק, אוכל וכדומה. בקיץ מומלץ להגיע מוקדם ולהקדים את החום. באביב, זהו אופציה טובה מאד ליהנות מהטבע באזור זה, כאשר בהרים מסלולי ההליכה עדיין מכוסים שלג. מומלץ להצטייד בדוחה יתושים, שבתקופות מסוימות די פעילים שם.

בסה"כ מדובר במקום קטן ויפה ומומלץ למי שנמצא באזור סולט לייק סיטי למספר ימים או למי שמבקש לגוון את הטיול שלו – זה בהחלט לא נוף עוצר נשימה, אבל גם לא משהו שרואים כל יום.

הרי היואינטה, צפון יוטה

מה עשינו ב-4 ביולי, אתם שואלים? נסענו לטייל בהרי היואינטה (Uinta). נסענו בכביש 150 מ-Kamas שביוטה ל-Evanston שבוויומינג. כביש זה הוא היחיד שממש נכנס ללב הרכס ומאפשר הצצה לנופיו: ליערות העד, לאגמים, לפסגות החשופות ולערוצים הזורמים שבעמקים. הנה תקציר הטיול שעשינו לאורך כביש זה...

לעיירה Kamas הגענו מכיוון פארק סיטי. שם מתחיל הכביש. הכביש נוסע בתוך הקניון של נהר הפרובו. הנופים כבר מהתחלה הם יפים ופסטורליים. עצרנו פה ושם לראות את הזרימה בערוץ הנחל. אחרי כמה מיילים הגענו ל-Provo river falls. לאורך קטע של כמה מאות מטרים, הנהר עובר סדרה של מפלים, כל אחד יפה יותר מהשני. יש חניה מסודרת קרוב וההליכה לאורך שביל המפלים קלה מאד. משם הכביש מטפס עד קרוב ל-3,000 מעל פני הים. לאורך הכביש יש יערות ועשרות אגמים ומבחר שבילי הליכה. הכביש ממשיך לטפס ומגיע למעבר ההרים Bald Mountain. יש שם מספר נקודות תצפית מדהימות על האזור כולו ולמי שמחפש טיול יותר אתגרי יכול לנסות לעלות לפסגת ההר. אנחנו נסינו, אבל הפסגה כולה עוד היתה מכוסה שלג והחל ממקום מסוים השביל היה חסום. ממעבר ההרים הכביש יורד לעבר Mirror Lake – ללא ספק האתר היפה ביותר וגם הכי פופולארי לאורך כביש זה (לכן הכביש גם נקרא Mirror lake scenic byway). האגם יושב בעמק יפה, מוקף ביער ובפסגות המושלגות של הרי היואינטה. אנחנו עשינו מסלול הליכה קל ויפה מסביב לאגם. אחרי ה-Mirror lake יש עוד מספר ק"מ נופיים, עם נקודות תצפית יפות. אח"כ הכביש יורד והנוף נהיה מישורי וצחיח יותר. אבל במראה האחורית עדיין יכולתי לראות את הפסגות המושלגות של היואינטה באופק.

אז מה עוד אפשר לספר... הכביש נפתח לתיירים בד"כ סביב תחילת עד אמצע יוני, בהתאם להפשרת השלגים. בעיני זו גם העונה הטובה לבקר שם, כאשר שלג עדיין מעטר את הפסגות והזרימה בערוצים בשיאה. בגלל הגובה הרב (3,250 מטר במעבר ההרים) הטמפ' שם נוחות מאד גם בקיץ ואפילו קריר. לנו היה 15-20 מעלות רוב היום ואפילו גשם קל מדי פעם. הכניסה לאזור עלתה 6$ לרכב (חינם לבעלי מנוי שנתי של הפארקים הלאומיים). בכניסה מקבלים מפת שבילים ונקודות עניין לאורך הכביש. מלונות או מוטלים אין, אבל יש הרבה חניוני קמפינג.

סתיו 2009 - דו"ח שלכת

מספר שבועות אחרי שהגענו לסולט לייק סיטי בסוף הקיץ של 2005, ההרים החלו פתאום להסמיק או סתם לפתח כל מיני כתמים משונים. כך התוודענו לשלכת היפה שמתרחשת כל שנה בצפון יוטה ולאורך הרוקיס האמריקאים בכלל. וכך כל שנה, למשך 4-5 שבועות בין אמצע ספטמבר לאמצע אוקטובר, יש תירוץ נפלא לנסוע לטייל בהרים ולחזות בצבעים המשתנים. הנה סיכום השלכת לשנה זו, עם כמה מילות הסבר והרבה תמונות שבתקוה תדברנה בעד עצמן...

17-18 בספטמבר, הפארק הלאומי רוקי מאונטיין, קולורדו

למען האמת, לא צפיתי לראות שם שלכת. לכל היותר סימנים ראשונים של החלפת צבעים. אבל בגבהים של סביב 3,000 מטר מעל פני הים, השלכת כבר היתה בעיצומה. באזורים אלה, הצמחייה היא ברובה חורש ירוק עד. אבל בין לבין נראים כתמים של עצים נשירים וכשהייתי שם, כתמים אלה כבר בהקו בגווני צהוב וכתום.

26-27 בספטמבר, צפון הרי הוואסטץ', יוטה

אם בקולורדו אפשר, אז למה לא אצלנו...

אכן, עד מהרה התברר שהשלכת של השכנים לא אדומה יותר. מזג האויר עוד היה קיצי עם שמש וטמפ' נוחות גם גבוה בהרים. השלכת עדיין היתה בראשיתה במורדות ההרים, אבל באיזורים הגבוהים כבר היתה שלכת בעיצומה. בין השאר טיילנו סביב אגם בשם Silver Lake וחזינו בשלכת הצהובה של הצפצפות.

בהרי הוואסטץ' יש שילוב יפה של צמחיה ירוקת עד עם עצים נשירים. השילוב הזה תופס את העין גם בעונות אחרות. הנה אותו המקום בדיוק, באמצע יוני ובסוף ספטמבר:

3 באוקטובר, אותו המקום

חלף שבוע והכל השתנה. הטמפרטורות צנחו. שלג ירד וכיסה את ההרים. הרוח שקידמה אותו הפילה עלים רבים לקרקע. עולם אחר. חזרנו לסילבר לייק וטיילנו שם עם שמים קודרים ושלג קל שצנח עלינו. ועל אף הקדרות, השילוב בין ירוק העד, לעלים בשלכת וללבן של השלג היה יפה ואולי אף יותר.

10 באוקטובר, אותו המקום

המזג נותר פחות או יותר אותו הדבר. שלג נוסף הצטבר בהרים, כך שטיול רגלי באיזורים הגבוהים כבר לא היה אפשרי. מצד שני השלכת התקדמה למטה וכבר נראו עצים מאדימים בעמקים ובמורדות הנמוכים של ההרים. יצאנו לטיול האהוב לתצפית של ה-North Mill B, שנמצא יחסית נמוך ועדיין ניתן היה לטייל בו.

18 באוקטובר, דרום הרי הווסאטץ'

כביש הנוף של הר נבו, מאד מומלץ בעונת השלכת והחלטתי שזו הזדמנות לבדוק: הכצעקתה. כפי שחששתי, הגעתי קצת באיחור. אמנם בק"מ הראשונים כאשר הדרך עוד נסעה בעמק הצבעים היו משגעים. אבל כאשר הכביש החל לטפס, הצפצפות ושאר העצים כבר עמדו ערומים.

המראה של פסגתו של הר נבו, על רקע הענפים החשופים, היה יפה בדרכו. הוא גם הזכיר לי שלכל דבר טוב יש סוף. אבל כדי לטעום עוד פעם אחת, פניתי בדרכי חזרה לכיוון אחד מפרברי העיר, שנמצא ממש למרגלות ההרים. שם, השלכת היתה יפה מתמיד.