‏הצגת רשומות עם תוויות וושינגטון. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות וושינגטון. הצג את כל הרשומות

8 בנוב׳ 2009

רובע פרימונט בסיאטל


איפה עדיין עומד בגאון פסל ענק של לנין? ברור – ברובע פרימונט (Fremont) בסיאטל! הרובע נמצא מעט צפונית לדאונטאון של סיאטל, צפון מערבית ל-lake union. למי שמגיע לרובע מצפה מפגש עם מבחר פסלי חוצות נועזים ומשעשעים. זה רחוק מלהיות אומנות מודרנית מתוחכמת, אבל גם לא סתם קיטצ'. לכל פסל או מייצג יש סיפור מעניין מאחוריו. יש שם שלד של טיל אמיתי שבמקום להישלח לחלל הוא נצבע בצבעים אחרים והוצמד לפינתו של בית. יש תחנת רכבת ישנה ובה פסלי אנשים המחכים לרכבת (שלעולם לא תגיע). וכמובן – יש את לנין, פסל מתכת אותנטי שנמצא זרוק אי שם במזרח אירופה של אחרי הקומוניזם והובא לסיאטל. רבים מן הסתם טענו ש"איך אפשר?!" וש"לא יעלה על הדעת!". אבל הפסל השתקע, התרגל לסביבה והיא אליו.

הטופ של הביקור בפרימונט היה ללא ספק "הטרול של פרימונט". זהו פסל בטון ענק של טרול, אשר ידו האחת אוחזת מכונית פולסווגן חיפושית (אמיתית). הטרול מתגורר מתחת לגשר אורורה, עליו עובר הכביש המהיר. המקום מוצל ויש בו גם ספסלים וניתן לשבת לנח בו במהלך הטיול הרגלי.




שעה, שעה וחצי הספיקה לנו לסיבוב נינוח בין הפסלים והמייצגים. לפני כן, ישבנו בבית קפה נחמד לפתוח את היום, ונראה היה שגם מסעדות לא חסרות שם. היה זה יום ראשון וזכינו גם ליהנות משוק שהחל לפעול בשעות הצהרים המוקדמות (אינני יודע האם זה רק בימי ראשון) בחלק המערבי של הרובע.



הצ'ופצ'יק של מדינת וושינגטון

את הסיכום הזה כתבה אשתי:

בצ'ופצ'יק הכי צפון מערבי של חצי האי אולימפיק בוושינגטון, שוכן לו מקום קסום באמת. חצי יער גשם, חצי צוק ניצב מול אוקיינוס סוער וחצי שמורה אינדיאנית של ציידי ליויתנים (כן אני מודעת שמדובר פה כבר באחד וחצי... אבל השלם גדול מסכום חלקיו).

ביום גשום ואפרורי עשינו את דרכינו על כביש 112 מערבה מ-clallam bay ל-neah bay. הגיבורים: אני בעלי והורי בעלי. בדרך, לקול הפצרותיו של חמי, ירדנו לרציף לראות שחפים ו-bald eagles עפים מעל הסירות. מדי פעם הוא צעק "תראו את כלבי הים מגיחים מבין הגלים". אני לא ראיתי שום דבר, אבל בעלי ואביו התלהבו כמו שני ילדים (שראו כלב ים). ב-neah bay עצרנו במוזיאון המקומי שמתאר את חייהם של שבט ה-makah האינדיאני. היו שם קיאקים וכלי צייד ששימשו אותם לצוד ליויתנים, אריות ים ושאר שוכני מעמקים. המוזיאון (והעובדים בו) מתאר כיצד האדם הלבן כבש את אדמותיהם ודחק את מנהגיהם ומסורותיהם עד שכמעט העלימם כליל.

כשיצאנו, השמים עוד לא התבהרו, אבל החלטנו להמשיך ולהגיע ל-cape flattery, להלן הצ'ופצ'יק. בעלי נהג את הרכב השכור לאורך כ4 מייל של כביש סלול ועוד כ4 מייל של כביש בתהליכי סלילה שאז נראה יותר כמו גבינה שויצרית מרוב בורות וחורים. אבל הרי לחזור לאחור אי אפשר... הגענו למגרש חניה ולאחר הליכה של כחצי מייל בדרך בוצית ביער (הלכו המכנסיים הלבנות שהבאתי) הגענו לשרשרת נקודות תצפית שהנוף מהן עוצר נשימה. מגיעים לראש צוק שנופל ישירות לים שבתוכו נישאים להם עמודי סלע (שהתנתקו מהיבשת) הניצבים איתן מול שצף הגלים. ובתוך הסערה הזאת, מעוף השחפים והקורמורנים השוכנים שם במאות דרך קבע נוסך בך מין שלוה.


הביקור שלנו שם היה ביוני 2007. בינתיים נראה שסלילת הכביש הושלמה. הנה איזכור נוסף של המקום בסיכום היפה של תמי.



5 בנוב׳ 2009

הכניסה המזרחית לסיינט הלנס


בטיול שערכנו במדינת וושינגטון ביוני 2007 ביקרנו גם באתר הלאומי סיינט-הלנס. בעוד שרוב התיירים מגיעים לפארק מהכניסה המערבית שלו, היוצאת מהכביש המהיר I-5, אנחנו בחרנו להיכנס לפארק רק בכניסות הדרומית והמזרחית. הסיבה לבחירה זו היתה הרצון לנסוע בכבישים צדדיים ואיטיים, קרוב לטבע. נוסף לכך זה קיצר את הדרך לעבר ריינר שהיה מתוכנן ליום הבא. בבחירה זאת ויתרנו על מרכזי המבקרים המצויים בצד המערבי, שכפי שהבנתי, מציגים שפע סרטים והמחשות ויזואליות של ההתפרצות. כמו כן מהכניסה המערבית ישנה תצפית טובה יותר לתוך לוע ההר.

זו היתה בחירה מוצלחת מאוד עבורנו. את הלילה שלפני עשינו ב-Cougar. משם נסענו בבוקר לכניסה הדרומית, למערת הלבה Ape Cave. המערה באורך ק"מ בערך וכדי לצעוד בה יש להצטייד בפנסים. הביקור שם ארך כשעתיים. משם המשכנו לאורך כבישים 90 ו-25 לעבר הכניסה המזרחית. זה היה יום מעונן וגשום לפרקים, אבל הנופים של אגם Swift, היערות והנחלים בדרך היו נהדרים. בדרך עצרנו בנקודות תצפית שונות וגם פגשנו חיות בר.

בעליה ל-Windy Ridge חזינו בהרס הרב שהותירה ההתפרצות, באגמי הלבה שהתקשו, ביער המתחדש ומדי פעם גם ההר עצמו הגיח מבין העננים (כפי שניתן לראות בתמונה). מספר ק"מ לפני Windy Ridge ישנה מסעדה קטנה וחנות מזכרות, שם פינקנו את הצנרת עם מרק חם. את היום סיימנו ב-Randle שמצפון.

האזור אינו מיושב, כך שמומלץ להגיע עם מספיק דלק, אוכל ומים